כולנו מקווים להגשים את החלומות שלנו, לא?
הספר יום יוליאני מספר על יולי, שחולמת להיות ציירת ויוצאת להגשים את חלומה.
היא נוסעת להיבחן בבתי ספר לאומנויות בפאריז, וכשהיא חוזרת, היא מגלה שמשפחה זרה גרה בביתה ושאף אחד לא מזהה אותה.
יולי יוצאת לגלות מה קרה, וכשהתמונה הולכת ומתבהרת, היא נחשפת למציאות החדשה של חייה.
יום יוליאני הוא רומן שובה לב על פגיעה והחלמה, על אובדן והשלמה ועל אהבה שצומחת מתוך השברים.
חייה של יולי בת העשרים וארבע די פרוזאיים. היא עורכת את מדור התרבות בעיתון נפוץ, מתגוררת בתל אביב ואוהבת לצייר. למעשה, הציור מעניק משמעות לחייה. יולי טסה לצרפת כדי להיבחן ללימודים לתואר שני באמנות, אך עם שובה לישראל מתבהר לה כי היא לכודה במצב סוריאליסטי שאין לה מושג איך לצאת ממנו.
בניסיונה למצוא הסבר למצבה, יולי מאתרת את מירה, קיבוצניקית בת גילה שדרכיהן הצטלבו בשדה התעופה בצרפת, אך המפגש ביניהן מותיר את החידה על כנה.
"בא לי לצעוק עליו שעד שהוא יחזור אני עלולה לשכוח את המספר, אבל אני נושכת שפתיים ומתיישבת, משננת את הספרות. כשהוא מושיט לי את הטלפון, אני מקישה אותן במהירות. מאיר עוקב אחר תנועותיי בסקרנות מהולה בדריכות. שמונה צלצולים ואז קול של אישה מבוגרת שואל, "מי זה?"
"מי זו?" אני שואלת אותה.
"מי זה?" היא נשמעת כעוסה.
"זאת יולי," אני אומרת.
"אין יולי," היא עונה ומנתקת."
יולי יוצאת למסע במציאות המבקשת את נוכחותה המלאה, את מלוא הכוחות שתוכל לגייס כדי לקבל את עצמה, את יולי החדשה. הקוראים בספר יום יוליאני נעים בין רבדים שונים של תפיסת המציאות, בין רוח למוחשיות, בין ספק לוודאות ובין אובדן לקבלה. עם יולי הם לומדים את שפתם של חיים השונים בתכלית מאלו שידעה, שפה של מי שעליהם למצוא בתוכם את הכוח לצמוח ממשברים.
