"מאז שאני זוכר את עצמי, הראש שלי כל הזמן ממציא סיפורים"

אלמוג בן נתן חיכה לפתיחתה של סדנת כתיבה, אבל אז הגיעה הקורונה, הסדנה לא נפתחה והוא החליט לכתוב לבד. ככה נולד ספרו המצליח "לו הייתי דרור". לאחרונה יצא לאור ספרו החדש – "לכתוב ללא מילים – סיפורה של לין" – נובלת המשך לספר

• ספר איך ומתי התחלת לכתוב

התחלתי לכתוב באמצע התואר הראשון. תמיד אהבתי לספר סיפורים. אני נוטה להפוך כל אירוע בחיים למעשיה קסומה, ודואג שיהיה בסוף מוסר השכל ופאנץ' מצחיק שנותן תחושה טובה. באמצע התואר צץ לי רעיון לסיפור והחלטתי להירשם לקורס כתיבה. רצה הגורל ופרצה הקורונה והקורס נדחה לזמן שנותר לא ידוע. לא רציתי לאבד את הרעיון ולכן פשוט ישבתי והתחלתי לכתוב. נעזר באמא שלי, תולעת ספרים לכל אורך חייה, ובביטחון עצמי מופרז, כתבתי את "לו הייתי דרור" ספר הביכורים שלי.
היה זה סיפורה של נעמי, סטודנטית צעירה, שעולמה התהפך כאשר הקואליציה הבין גלקטית השתלטה על העולם בדרך לא אלימה ולא ברורה. כעת, כשהיא נאבקת על חירותה והישרדותה, נעמי נסה אל היער, שם היא תגשים את חלומה להיות סופרת.

בימים אלה הוצאתי לאור את הנובלה "לכתוב ללא מילים – סיפורה של לין" – זוהי נובלת המשך לספר הראשון שלי, "לו הייתי דרור". הפעם הסיפור סובב סביב חביבת הקהל החייזרית לין. זהו סיפור רגיש שחושף את הקורא אל מאחורי הקלעים של הקואליציה הבין גלקטית. בסיפור הזה, וביתר סיפורי, אני מתמקד באנשים הקטנים החיים באירועים גדולים. גוף חייזרי השתלט על כדור הארץ בדרכי שלום ולין מוצאת את עצמה נעה בין חבריה שהשינוי הקיצוני ערער את חייהם.

• ספר על תהליך כתיבת הספר שלך. מה החיבור האישי שלך לנושא הספר או לגיבורה?

הראש שלי עובד 24/7 וכל הזמן הזה הוא ממציא סיפורים. לא יודע למה, ככה אני מאז שאני זוכר את עצמי. לפעמים צצים סיפורים שמציבים בפני דילמה, לוגית או מוסרית, כשזה קורה אני נוטה לחזור אל אותו סיפור ולתקוף אותו מכיוונים שונים. זה מה שקרה לי עם גיבורות הספרים שלי, נעמי ולין. אצל נעמי המסע להישרדות שלה כל הזמן התנגש עם המאבק שלה לשמור על חירות מחשבתית. כל הזמן "זרקתי" לכיוונה אתגרים חדשים שהיו אמורים לאתגר את חשיבתה. אצל לין הייתי צריך לאתגר את מושג ה"צדק" שלה בתור נציגה של הקואליציה הבין גלקטית. לראשונה לין נאלצת להתמודד עם ההשלכות של מעשיה והיא מגלה שגם מעשים עם כוונות טובות עלולים להוביל למשברים.

• מהם הרגלי הכתיבה שלך? האם יש לך מקום כתיבה קבוע, זמן קבוע?

אני כותב בעיקר בערבים ובסופי השבוע. יש לי משרד בבית ואני כותב בו. ניסיתי בעבר לכתוב במרפסת או בסלון, אבל יש שם יותר מדי עולם. בשביל לנדוד אל העולמות שנוצרים אצלי בראש אני צריך סביבה שקטה וריקה. רק אני והדמויות שלי.

• מה אתה עושה כשאתה לא מצליח לכתוב?

עוצם עיניים. משפט, שהפך לי לאיזשהו מוטו הוא, "האדם גאון כשהוא חולם". לכן כשאני נתקע, אני עוצם עיניים ופשוט חולם בהקיץ, נותן לדמויות לפעול מעצמן ולהגיע לפתרונות הנכונים להן. אני רק צריך להתרגל לשמור לידי רשמקול כי כמות הדיאלוגים המופלאים שנשארו על הכרית היא גדולה מדי.

• מה אתה עושה ביום-יום? מה העיסוק הנוסף שלך?

היום אני עושה תואר שלישי באוניברסיטת חיפה בתחום של ארכיאולוגיה וביולוגיה ימית. יש לי כבר תואר ראשון ושני בביולוגיה ימית שעשיתי באוניברסיטת בן גוריון בקמפוס אילת.

אני אוהב לקרוא, לבשל, ולמרות שלא יצא לי לעשות את זה כבר הרבה זמן – לצלול. כמה שאני מתגעגע לזה.

• ספר על תהליך ההוצאה לאור של הספר

את הספר הראשון הוצאתי דרך הוצאת אוריון. היה זה תהליך מלמד שבו למדתי על בשרי את עולם הוצאות הספרים בארץ. עשיתי טעויות ולמדתי דברים חדשים. עם הסיפור של לין החלטתי להוציא לפועל את כל שלמדתי ולהפיק אותו באופן עצמאי לחלוטין. אך ספר שלישי, שהוא גדול יותר מהשניים הראשונים יחדיו, אני מתכנן להוציא דרך הוצאה.

• האם, ואם כן כיצד – הוצאת הספר שינה אותך ברמה האישית?

אני חושב שהכתיבה גרמה לי לראות את העולם באופן שונה. כשאתה בונה דמות, אתה חושב על איך היא חושבת? מה מפעיל אותה? מה העקרונות שלה?

קשה לי לפעמים שלא להסתכל על אנשים באותה צורה. זה גורם לי להיות יותר פתוח וקשוב, מה גם נותן לי הרבה השראות.

מה אני אעשה מסתבר ש"כל העולם במה".

• מה העצות הכי טובות שהיית נותן למי שרוצה להוציא את הספר שלו?

דברו עם אנשים. עולם הספרים יכול להיות מרתיע בהתחלה. יש הרבה תחרות על תשומת הלב ושיווק לא תמיד מגיע בקלות לרוב. גם צריך לזכור שבסופו של דבר, ספר הוא מוצר, וככה הוצאות, משווקים, וקוראים רואים אותו. הדרך הכי טובה להתמודד עם כל זה היא דרך אנשים, ולא חסר אנשים טובים בעולם הספר. קבוצות פייסבוק, משווקים, מפיקים, עורכות, סוקרים, וקוראים. דברו איתם לפני שהספר יוצא לאור. תתייעצו. אנשים אוהבים לעזור. אני מרגיש שזכיתי להיכנס לקהילה חמה ואוהבת של קוראי פנטזיה ומד"ב.

• איך היו התגובות של הסביבה לכך שהוצאת ספר לאור? האם היו תגובות שהפתיעו אותך?

בגלל הז'אנר בו כתבתי, מדע בדיוני ספקולטיבי, הסביבה הקרובה שלי קצת לא ידעה איך לגשת לספר שלי. רובם קוראים רומנים היסטוריים או ספרי רומנטיקה. התגובה המשעשעת מכולם הגיעה מסבא שלי. שורד מלחמת העולם השנייה, איש חינוך, ומפיץ המילה הכתובה, שמח שנכדו כתב ספר, אבל מצא את עצמו מעט אבוד. הוא העיר לי, שליער הדמיוני המופיע בספר אין שם, ולכן הוא התקשה למצוא אותו במפה. חשוב לציין שבספר יש חייזרים, ולמרות זאת, עבור הילד שחצה את יערות אירופה בדרך לישראל, יער ללא שם היה הדבר הכי חריג עבורו. צחקנו יחדיו וזה אחד הזיכרונות האהובים עלי מהספר וסבא שלי.

• מה השתנה בחייך בעקבות הוצאתו לאור של ספרך?

המון. לא היו לי תוכניות להפוך לסופר, רק רציתי לחלוק סיפור עם העולם. החיבוק והתגובות שקיבלתי מהקוראים גרמו לי להתלהב מעולם הספרים ולהאמין שלקול שלי יש מקום. היום אני כותב יותר, קורא יותר, ונהנה מכל רגע.

• ספר על חוויה מיוחדת שעברת עם הספר

הדמות הראשית בספר, נעמי, היא בחורה ממוצעת ללא יכולות הישרדות יוצאות דופן. מהסיבה הזאת מסע ההישרדות שלה וההתעקשות שלה שלא לבחור בדרך הקלה של כניעה נתנו השראה למספר אנשים. לא פעם קרה שאנשים ניגשו אלי ואמרו לי שהספר שלי עזר להם להתמודד עם קשיים בחיים, ושהסיפור של נעמי נתן להם רגע של אושר. אין דבר שיכולתי לבקש יותר מזה. כל רצוני הוא שהספר שלי יעשה טוב לאנשים.

• ספר לי על ספר שנגע בך באופן מיוחד, או כזה שעצרת את הקריאה וצעקת: "יואו איזה גאוני!"

"קפקא על החוף" של הרוקי מורקמי. למורקמי יש יכולת ייחודית לערבב פנטזיה קוסמית/רוחנית עם הפשטות של היום-יום. רגע אחד אני קורא על עולם של נשמות ושדים ופרק אחרי זה יש הסבר ארוך על תהליך הכנת מרק מיסו. זה גאוני, כי כאלה החיים. אפשר לעבור את האירוע הכי קיצוני שעברנו בחיים, כזה שישנה אותנו לעד, ולמחרת נעשה כביסה ונכין מרק. כי החיים חזקים מהכל, אפילו מהעל-טבעי.

• על מה אתה עובד בימים אלה? האם יש ספר חדש בקנה?

אני עובד על הספר הבא שלי – פנטזיה-היסטורית, המספרת את סיפור המהפכה הצרפתית בעולם הנשלט על ידי האולימפוס היווני. אחרי יותר מ-1000 שנה אחרי נפילת אתונה והרפובליקה הרומאית קולות הדמוקרטיה חוזרים לעולם. יש אלים המעודדים זאת ואחרים המתנגדים. במרכז הקלחת נמצאת בתה של אפרודיטה, מארי אנטואנט. כאשר המאבק האנושי לשוויון וחרות מאיים לא רק על שלטונה של בתה, אלא על חייה, אפרודיטה מחליטה לשים סוף למהפכה. לשם כך היא מגייסת אישה צעירה ולה ייעוד מסתורי. בדרך אנחנו נחשפים לתהפוכות, לשקרים, ולמאבק בצדק שאפיין את המהפכה הצרפתית. בין כפרים מוכי רעב, ארמונות שהפכו למלכודות מוות, ואולימפוס התמיד בוחש בענייני בני האדם, אישה אחת תצא למסע בשביל להציל את הממלכה, לפני שראשים יתחילו להתגלגל.

• כשהיית ילד, מה חלמת להיות כשתהיה גדול?

ביולוג ימי. הרי אני אלמוג בסופו של דבר.