"הוצאת הספר הייתה שחרור וחמלה"

מיכל גולני פרסמה כבר שני ספרי שירה וספר ילדים, אבל ספר השירה החדש שלה הוא חושפני במיוחד. "דיברתי בו על זיכרונות ילדות שלא היה לי קל במשך השנים לדבר עליהם. הוצאת הספר הייתה שחרור של ההסתרה ומעין תחושת חמלה כלפי הילדה שהייתי שנפגעה."

• ספרי איך ומתי התחלת לכתוב

בגיל 9 התחלתי עם כתיבת יומן שבו כתבתי כל מה שלא העזתי לספר ואחר כך כתבתי סיפורים. הייתי ממציאה סיפורים גם עם בת דודתי חגית בודנקין, שכיום היא סופרת ומחזאית. היינו כותבות וממחיזות אותם בפני המשפחה.

בגיל 14 גיליתי את עולם השירה. קראתי שירה וכתבתי למגירה. גם אמא שלי, שולמית גולני, כתבה שירה. היינו יושבות יחד במרפסת  וקוראות זו לזו שירים שכתבנו. אלה היו רגעים נפלאים לשתינו.

מאז, כל חיי המשכתי לכתוב שירה.

• ספרי על תהליך כתיבת הספרים שלך

אני לא ממש "כותבת ספר". אני כותבת שיר ועוד שיר, לא בשביל ספר, וכשמצטברים השירים אני בוחרת מתוכם את הטובים ועורכת אותם לספר.

הספר החדש שלי "אחזתי בי וקמתי" הוא קצת שונה. זהו ממואר ושירים שהתחיל מסדנת ממואר אצל תמי שם טוב. לא הייתי בטוחה שאני יודעת לכתוב כתיבה פרוזאית. בסדנה מאוד נכנסתי לזה והרגשתי אחר כך דחף לכתוב עוד, וכשהצטברו קטעי הזיכרונות, החלטתי לעבד ולגבש אותם כך שיתחברו לספר אחד ולשלב אותם עם השירים.

• מהם הרגלי הכתיבה שלך? האם יש לך מקום כתיבה קבוע, זמן קבוע?

אני כותבת בבית, בפינת המחשב.

אם מדובר בשירים, אין לכתיבה זמן או מקום קבועים. השיר הרבה פעמים נכתב בראש עוד לפני שהתיישבתי לכתוב אותו. כשעולה לי בראש שיר או רעיון, אני משתדלת לכתוב מיד, שלא אשכח, לפחות בתור טיוטה שאחר כך אעבוד עליה.

השלב הבא הוא לשבת ולערוך את השירים, או כתיבת ממואר. זה כבר כן זמן שמראש פיניתי לעצמי וייעדתי לכתיבה.

• מה את עושה כשאת לא מצליחה לכתוב?

לא נלחמת בזה. אם לא היום זה יבוא מחר. משתדלת שיהיה לי זמן שקט עם עצמי, בלי רדיו ברקע.

הליכה  ויציאה לטבע זה גם משהו שעוזר.

ומה שיותר חשוב זה לתפוס את הזמן שכן הולך לי לכתוב.

• מה את עושה ביום-יום?

אני עוסקת בעריכה ספרותית ולשונית – ערכתי הרבה  ספרי ילדים שזאת אהבה שלי, וכעת עורכת גם שירה.

לערוך לאחרים זו זכות וזה מרתק ביותר. ומרגש אותי לקבל תגובה כמו: "נתת לי חשק לשבת עוד על השירים שלי."

• ספרי על תהליך ההוצאה לאור של הספר

את הספר החדש שלי "אחזתי בי וקמתי" – החלטתי להוציא באופן עצמאי כדי לחסוך המון כסף. פניתי לאדוה חן קמחי לעריכה ספרותית. אמרתי לה שאת סדר השירים והקטעים אני אקבע ושאני צריכה אותה בעיקר בשביל הקטעים הסיפוריים, בהם אני פחות מנוסה. אני אוהבת את השלב של העריכה. הוא לגמרי חלק מהיצירה בעיניי.

לשמחתי יש לי בת שהיא עורכת לשון ומנקדת – לירון פז פרידמן, שיכולתי להפקיד בידה את הספר. לעיצוב פניתי לסטודיו בן ארי.

תהליך הוצאתו לאור היה מעניין ולא קשה מדי. עכשיו שלב השיווק הוא כבר קשה לי יותר ואותו אני פחות אוהבת.

• האם, ואם כן כיצד – הוצאת הספר שינתה אותך ברמה האישית?

זה לא ספר ראשון שאני מוציאה. הוצאתי לפני כן עוד שני ספרי שירה וספר ילדים.  זו תחושה של מימוש עצמי, סיפוק, ביטוי אישי.

הספר האחרון הוא חושפני מבחינתי. דיברתי בו על זיכרונות ילדות שלא היה לי קל במשך השנים לדבר עליהם. הוצאת הספר הייתה שחרור של ההסתרה ומעין תחושת חמלה כלפי הילדה שהייתי שנפגעה, אמירה לעצמי: אין לך מה להסתיר, אין במה להתבייש. את לא אשמה שפגעו בך.

• מה העצות הכי טובות שהיית נותנת למי שרוצה להוציא את הספר שלו?

• ליהנות מהכתיבה, לעשות את זה רק אם יש לך באמת דחף לכתוב ותשוקה להוציא את זה. זאת הוצאה כספית שלא בטוח שתחזיר את עצמה, אז עדיף לעשות זאת רק אם מרגישים שזה כדאי בכל מקרה.
• למצא דרך קבע זמן שקט עם עצמך, זה יכול להיות גם תוך כדי תנועה, הליכה.
• לכתוב בשלב הראשון "כאילו אף אחד לא קורא", זה מאפשר כנות ויצירתיות. אחר כך בשלב הבא לעבד ולמיין גם במחשבה על הקוראים.

• איך היו התגובות של הסביבה לכך שהוצאת ספר לאור? האם היו תגובות שהפתיעו אותך?

זה לא ספר ראשון אז לא הופתעו. יש בעיקר פירגון ועידוד.

מה שקצת הפתיע אותי שהרבה אנשים אמרו לי, כן, גם אני עברתי חוויות דומות, של דחייה חברתית, כולל אנשים קרובים שלא ידעתי עליהם. יש קוראים שאמרו לי: "נתת לי אומץ לדבר על מה שעברתי ולא להסתיר."

• מה השתנה בחייך לאחר הוצאתו לאור של ספרך?

יש בחור שקרא במשך השנים האחרונות את השירים שלי, בעיקר מהספר הקודם "לצייר אור". השירים נגעו בו, מדי פעם הוא הגיב לי, עד שהציע שניפגש. נפגשנו ומאז אנחנו יחד… יכול להיות תגמול גדול יותר לכתיבה?

• ספרי על חוויה מיוחדת שעברת עם הספר

כשהספר עוד היה בשלב של טיוטה ראשונית, שלחתי אותו למוטי, אחי הגדול. היה לי חשוב לשתף אותו. הוא הגיב באמפתיה על החוויות שכתבתי עליהן ושלא היה מודע להן, ושיבח את האומץ שלי לחשוף. הוא לא הספיק לקרא את הספר המוכן. לדאבוננו, הוא מצא את מותו במפתיע באפריל השנה. הספר מוקדש לזכרו.

• ספרי לי על ספר שנגע בך באופן מיוחד, או כזה שעצרת את הקריאה וצעקת: "יואו איזה גאוני!"

בספר החדש אני מספרת בין השאר על מקומם של הספרים בחיי כשהייתי ילדה. בעיקר על בילבי / גילגי ועל איך רציתי להיות כמוה ולעשות מה שמתחשק. לאחרונה קראתי את הספר לנכדותיי והוקסמתי ממנו גם כמבוגרת, מאיך שהוא כתוב.

• על מה את עובדת בימים אלה?

אני ממשיכה לכתוב שירים, ועורכת שירים של משוררת אחרת.

• כשהיית ילדה, מה חלמת להיות כשתהיי גדולה?

סופרת. בספר אני מספרת איך המורה אמרה לי שאהיה סופרת כשאהיה גדולה ואני הייתי מאושרת וכבר לא היה אכפת לי מציון ה-40 בחשבון.

הספרים של מיכל גולני:

ספרי שירה: "עונות מעבר", "לצייר אור", "אחזתי בי וקמתי"

ספר ילדים: "גן של חיות"