"חשבתי שאני זאת שיוצרת את הספר, וגיליתי שהוא יוצר אותי" ריאיון עם הסופרת ענת בייטמן

איך הגיבו בן הזוג והמשפחה לספר שלה "כיף זה לא"? מה קורה כשהספר שלך משתלב בסיפור החיים שלך? ומהם שני הספרים הראשונים שלחשו לה, "יבוא יום וגם את תכתבי ספר"? שיחה עם ענת בייטמן

ספרי איך ומתי התחלת לכתוב?

בגיל 7 התחלתי לכתוב סיפורים קצרים על בעלי חיים עבור החברים ומכתבים ארוכים לאמא שלי. אני זוכרת את ההנאה ששאבתי מהתגובות וזה דירבן אותי להמשיך לכתוב.

מתי התחלת לכתוב את ספרך? מה הוביל לכתיבתו?

ב- 2022 אחרי שהשתתפתי בסדנת כתיבה של עומר ברק ורענן שקד, המשכתי לסדנת כתיבת ספר עם עומר ברק ורותם ניר נחמיאס. היה לי רעיון שהתחיל להתבשל והתחלתי להמציא את השלד של הספר. אבל בסוף הסדנה עברתי תאונת דרכים והפסקתי לכתוב. כעבור כמעט שנה התחלתי שוב לשחק עם הכתיבה ושלחתי כל שבוע סיפור קצר והומוריסטי מהחיים שלי לחברים שאהבו לקרוא אותי. זכיתי לתגובות אוהדות ולעידוד להמשיך ולכתוב את הספר. אבל רק אחרי השבעה באוקטובר 2023 מצאתי את עצמי יושבת וכותבת בכל יום באינטנסיביות. גיליתי שאני משקיעה המון מילים בכל פרק, יותר ממה שתכננתי מראש. אז החלטתי להפוך את הספר לטרילוגיה.

ספרי על תהליך הכתיבה של הספר

אחרי השבעה באוקטובר הרגשתי שאין לי כלום ושהכל חסר משמעות. בין הפחד והכאב שהפך לחלק בלתי נפרד מהחיים, התחלתי לגלות משהו חדש, משמעות חדשה דרך היצירה והכתיבה. בדיעבד זו היתה התקופה הכי יצירתית שלי. כתבתי בכל זמן פנוי מהבוקר עד הלילה. מצאתי זמן גם לצייר, גם ללמד ציור ופתאום גם להנות מהאימהות ומחיי החברה. הרגשתי שיש לי מקום בעולם, לי ולמה שאני יוצרת. פעם בשבוע הייתי נפגשת עם ענבל, חברה שהכרתי בסדנת-כתיבה. היא כתבה את הספר שלה ואני את שלי. היינו מקריאות אחת לשניה וממשבות זו לזו את הטקסטים. חשבתי שאני זאת שיוצרת את הספר, וגיליתי שהוא זה שיוצר אותי חזרה.

מהם הרגלי הכתיבה שלך? האם יש לך מקום כתיבה קבוע, זמן קבוע?

אין לי הרגלים קבועים. הכתיבה שלי תנודתית כמו מצב הרוח. יש תקופות בהן אני כותבת המון ויש תקופות בהן אני לא רוצה לכתוב כלל.

ספרי לי על ספר שנגע בך באופן מיוחד, או כזה שעצרת את הקריאה וצעקת: "יואו איזה גאוני!"

וואו, יש המון! איך אפשר לבחור רק אחד? כשהייתי צעירה יותר התלהבתי מהספרים של דן בראון, הייתי מאוהבת בספר "אשתו של הנוסע בזמן", יש לי את כל הספרים של פאולינה סיימונס, הסופרת האהובה עלי. אבל כשאני חושבת על מה שהכי נגע בי, זה מחזיר אותי להתחלה, לשני הספרים הראשונים שנכנסו לי לנשמה ולחשו לי, "יבוא יום וגם את תכתבי ספר". הייתי אז רק בת 14 כששלפתי אותם ממדף הספרייה, את "שני ירחים" ו"המעניק".

איך היו התגובות של הסביבה לכך שהוצאת ספר לאור? האם היו תגובות שהפתיעו אותך?

קיבלתי המון תגובות תומכות, אוהדות ומרוממות. נשים שלחו לי תודות על הקול שנתתי לתחושות שלהן ועל ההזדהות שהרגישו במהלך הקריאה. אבל התגובות הכי מפתיעות היו מקוראים שהניחו שהסיפור הוא אוטוביוגרפי, למרות ההכרות שלהם איתי. הפתיע אותי שהאנשים הכי קרובים אלי פתאום התקשו להיזכר ולהבחין בין אמת לבדיה. והאמת היא שגם לי היו רגעים שהתאמצתי להיזכר בסיפור האמיתי שלי לעומת הסיפור שכתבתי.

עד כמה ענת ואלה דומות/שונות?

הייתי צריכה לתכנן את גיבורת הספר כך שיהיה קל להבחין בתכונות שלה, והכי קל עבורי היה ליצור מישהי שאני כבר מכירה, וזו אני. אז לקחתי חלק מהתכונות שלי והקצנתי אותן כדי שתהיה דמות מובחנת עם קווי אופי מאוד ברורים. כדי שגם אני אוכל להבדיל בינה לביני. אז יש דמיון בתכונות ביני לבין אלה, אבל השוני הוא בעוצמת התכונות וגם בחלק היחסי שלהן מתוך סך האישיות שלי.
לגבי החוויות שכתבתי בספר, הפרק שהכי קרוב לחוויה האמיתית שלי היה הפרק שאחרי הלידה של אדם. וגם בפרק הזה הקושי שתיארתי, לדעתי לא משקף את הקשיים האמיתיים שהיו לי בשנה הראשונה שאחרי הלידה.

ספרי על הספר שלך מנקודת המבט הסובייקטיבית שלך.

הספר מגולל את סיפור החיים של אלה, בת לעולים במשפחה קשת יום והניסיון שלה להמציא חיים טובים יותר עבורה. רציתי לכתוב את השקפת עולמה של אלה דרך עיניה, תוך ניסיון להתעלם מאירועים שהשפיעו עליה ועיצבו אותה. רציתי לתאר מורכבות בין האופי שאיתו נולדים לבין האופי שמעוצב על ידי סיפור החיים, ולשאול מה קדם למה? האם אלה היתה שונה אילו היתה גדלה במשפחה אחרת? האם הזוגיות שלה היתה אחרת? האם האימהות והגירושים היו משתנים? הרומן מאפשר להציץ בסיפור החיים של אלה ולתהות, היכן בעצם חופש הבחירה שלה? מתי היא בוחרת מתוך חופש בחירה אמיתי ומתי אלו דפוסים התנהגותיים ומחשבתיים שמשאירים אותה כלואה באותו סיפור? ואולי אין לה בחירה כלל? ומה עושים כשאירועים מבאסים פוקדים את החיים?

הספר הזה הוא הראשון מתוך הטרילוגיה שאותה אני מאוד רוצה לסיים לכתוב.