על הספר שכתבתי על נועה זנדר שנרצחה בנובה, במסגרת פרויקט סיפור.חיים
ההקדמה שכתבתי בספר:
בדצמבר 2023 כמה ימים לפני ציון יום הולדתה ה-23 של נועה, הוזמנו בני משפחתה לסניף 'מכבי צעיר מרכז' בראשון לציון לטקס הדלקת
נרות חנוכה בנוכחות ראש העיר רז קינסטליך, חניכים ומדריכים.
כדורים פורחים עם שמה של נועה מתנוסס עליהם הופרחו באוויר מעל מגרש המסדרים שבו נועה העבירה פעילויות, הנחתה והדריכה.
על מגרש המסדרים הכרתי אני את נועה, אשר הדריכה את קבוצת לפיד — קבוצה של צעירים עם מוגבלות שהיו מבוגרים בכעשור מנועה,
תלמידת התיכון.

ימי שישי אחר הצהריים. הקצב מאט, שקט פושט סביב, השרירים מרפים לקראת הפסקת המרוץ השבועי, המחשבות נרגעות, שלווה
מיוחדת עומדת באוויר. שלוות השבת. במתחם תנועת מכבי מתכוננים לפעולה. המקום בו גדלים ילדים על ערכים של נתינה, ראיית האחר,
קבלה, שילוב, הכלה, הובלה, חברות ושותפות.
קבוצת בני נוער יושבת במעגל. יושבים וחושבים, מתכננים, ממציאים ובונים ויוצרים עולם שיש בו יותר טוב. ובין היושבים במעגל נועה, נערה
עם ערמות של אנרגיה מתפרצת — אפשר לייצר חשמל מהאנרגיות, צוחקת צחוק מידבק, מחייכת חיוךTeen Spirit שלה — התגלמות של
כובש, מעלה ותורמת את רעיונותיה והצעותיה ממוחה שלא מפסיק לחדש ולהפתיע.
בסוף הפעולה הם קורעים את השמיים עם מורלים (שירי מורל), וברור לכולם שבזכותם יותר טוב פה.
ואז השבעה באוקטובר.
אני ביפן.
וכשאני חוזרת, דורון, בן זוגי ואבא של יהונתן בננו — שהיה חניך בסניף שנים בקבוצת נחשול, קבוצה של חניכים אוטיסטים — מספר לי על 11
נועה. היא הייתה במסיבה, בנובה. ואני מנסה להבין ולא מבינה — נועה זנדר? אין מצב.
כמה שבועות לאחר מכן מתחדשת הפעילות במכבי. יהונתן ודורון הולכים לפעולה וכשהם חוזרים אני שואלת את דורון איך היה ליהונתן
והוא עונה "יהונתן נעמד מול הקיר שהכינו לנועה ובכה".
זמן קצר לפני כן נתקלתי בפוסט שפרסמה דנה בן שלומי. היא חיפשה כותבים לכתיבת ספרי הנצחה על השבעה באוקטובר. התקשרתי למלי,
אמא של נועה, וקיבלתי את ברכתה לצאת למסע בעקבות נועה.
מי הייתה נועה? איזו ילדה היא הייתה? מה היא אהבה? מה היא תכננה לעתיד?
ראיון אחרי ראיון נרקמה נועה. נועה שהלכה אחרי לבה, שהייתה נאמנה למי שהיא, נועה המלאה בנתינה, בטוב לב, שהרעיפה על סביבתה
אהבה. נועה שהשאירה הרבה לבבות שבורים ומסר חזק ומוצק של לחיות את החיים במלואם.
יצאתי למסע הזה כדי להכיר את נועה, כדי שמי שהכיר את נועה יוכל להיזכר בה בדפי הספר הזה וכדי שכל מי שעוד לא הכיר ושמע עליה,
יוכל להכיר אותה.
יצאתי למסע שלא ידעתי מה אגלה בו וגיליתי כל כך הרבה.
אני מודה למשפחת זנדר על הזכות להכיר את נועה.
אני מודה לשותפותיי ליצירת הספר רחל אורבך, גלית שחם, דפנה
תובל-מרקס וגלי קלימי-חדד.
תודה נועה אהובה על המסע שעברתי איתך.
גלי כרמלי-שרים
אוגוסט 2025