"הכי ריגש אותי שהבן שלי לקח את הספר שלי לבסיס" ריאיון עם הסופרת נטלי בירקן

התחלתי לכתוב בגיל צעיר, עוד לפני שבכלל ידעתי לכתוב. הייתי מספרת לעצמי סיפורים וניסיתי לזכור אותם. כשלמדתי לכתוב, לא חשבתי לתעד את הסיפורים הדמיוניים שלי, אבל יום אחד בערך בגיל שש כתבתי שיר ומאוד אהבתי את הרעיון שאני יכולה להמציא משהו ולכתוב את זה על הדף. בגיל 12 אמא שלי נסעה לחו"ל ואני מאוד התגעגעתי אליה ומתוך הגעגוע הזה התחלתי לכתוב. דרך אגב, הסיפור בכלל לא היה קשור לאמא, אולי רק לגעגוע.

הרעיון לספר הראשון "תהיה לי הים" נולד ביום החתונה שלי, כשהספרית והמאפרת בסלון כלות, מעל הראש שלי ריכלו על הבעלים שלהן. מכל הסיפורים שלהן נכנסתי ללחץ וגם נזכרתי בחלום שחלמתי כמה ימים לפני החתונה שבו אני רואה כלה רצה בשד' רוטשילד. רציתי לדעת מה בדיוק קרה לכלה הזאת, למה היא רצה, מי הדמות שעוקבת אחרי הריצה שלה ממכונית שחונה מול השדרה. כך התחלתי לפתח את הסיפור וכמה ימים אחרי החתונה התחלתי לכתוב סיפור קצר על הכלה שבורחת מהחתן שלה ביום חתונתה. לקח לי 25 שנים להפוך את הסיפור הזה לרומן מתח רומנטי ולצאת איתו לאור.

 

את ספרי השני "תכלת שחורה" כתבתי במקרה. כשהספר הראשון היה בעריכה, נתקלתי בכתבה על אישה שבעלה נפצע קשה ב"צוק איתן" וכמה שנים אחרי הפציעה, האישה ביקשה להתגרש ממנו. כשפרסמה על כך פוסט עשו עליה עליהום וכתבו דברים ממש רעים. קראתי את הכתבה וממש התעצבתי וגם כעסתי, שככה אנשים מרשים לעצמם לשפוט מישהי. הסיפור הזה לא עזב אותי והחלטתי לכתוב ספר על אישה שבעלה הפך לסיעודי במבצע צבאי וחמותה מבקשת ממנה להביא לעולם ילד ממנו. הסיפור הזה מעלה דילמות לא פשוטות של נאמנות למשפחה, עגינות, הרצון להמשכיות ואובדן עמום. למרות הנושאים הלא פשוטים הספר כתוב בצורה רגישה, מלאה חמלה ואהבה.

 

 

בספר הראשון נעזרתי בעורכת ומו"ל, גל אלגר, כבר בשלב הכתיבה, עשינו תהליך ליווי עריכה עמוק ומעמיק. היו הרבה שינויים ומהפכות ובעצם בנינו את הספר מחדש, הפכנו סיפור קצר לרומן. חלק הכי מאתגר היה לעשות תחקיר על עבודת המשטרה ועל התנהלות של עבריינים. קראתי המון חומר, צפיתי באינספור תכניות תחקיר וסרטי דוקו, ראיינתי שוטרים ונתתי לכמה אנשי משטרה לקרוא את הספר לפני שיצאתי לאור. אהבתי כל שלב ושלב בתהליך הכתיבה, העריכה וההפקה של הספר. ממש שמחה שפגשתי אנשים נפלאים ששמחו לעזור לי וחילקו איתי בנדיבות את הידע והניסיון שלהם.

 

ספר השני כתבתי בזמן שהספר הראשון היה בעריכה, במסגרת האתגר NaNoWriMo, חודש הכתיבה בינלאומי שבו מתחייבים תוך חודש לכתוב טיוטה ראשונה של רומן. זאת לא הפעם הראשונה שהשתתפתי באתגר הזה, אבל זאת הפעם הראשונה שתוך חודש היה לי רומן שלא גנזתי, אלא יצאתי איתו לאור. הפעם תהליך העריכה עם גל אלגר לקח פחות זמן, גם כי אני כבר הייתי כותבת מנוסה יותר, גם כי הסיפור הגיע לעריכה כשהוא הרבה יותר מהודק ומדויק. האתגר הגדול הגיע עם 7 לאוקטובר, שהשפיע על כולנו, גם על הכתיבה והרצון להמשיך ליצור. התלבטתי האם להמשיך בתהליך העריכה, האם להמשיך לעבוד על הספר שהפך להיות כל כך אקטואלי או לגנוז אותו. לקחתי החלטה אמיצה ויצאתי לאור.

 

 

בספר הראשון היה לי ברור איך אני מתחילה, אבל ממש לא ברור איך אני מסיימת אותו. הרעיון התגבש תוך כדי כתיבה. מה שמעניין שלמרות שהספר עבר תהפוכות, האופי של הדמויות נשאר אותו דבר גם סצנת הפתיחה נשארה אותו דבר, בדיוק כמו בחלום שחלמתי.

בספר השני להפך, תכננתי את הכתיבה מהתחלה עד הסוף וניגשתי לכתיבה כשיש לי רעיון מאוד מגובש.

 

 

יש לי הרגל אחד קבוע – לכתוב בסופ"ש. חוץ מזה אני כותבת בכל מקום ובכל הזדמנות. אני כותבת לפעמים בטלפון, אבל לרוב בטבלט. כל הכתיבה שלי בענן והיא מסונכרנת בין כל המכשירים, כך שאוכל לכתוב בכל רגע נתון. אני לא צריכה זמן מיוחד או מקום מיוחד או תנאים מיוחדים לכתיבה, אני צריכה רק את עצמי ואת הנכונות שלי לכתוב.

 

אני אוהבת את כתיבתו של עגנון וכשאני קוראת את הספרים שלו אני הרבה פעמים עוצרת וצועקת "זה גאוני!"

 

 

הספרים שלי הם חלק מהזהות שלי וכשאני מציגה את עצמי אני מזכירה את הספרים שלי. זה משהו שהפתיע אותי, כי למרות שכתבתי כל החיים שלי, אף פעם לא חשבתי שאני סופרת. הפתיע אותי כמה אני פתוחה לדבר על הספרים שלי, כמה אני מוכנה לעמוד מאחורי המילים שלי, כמה אני לא חוששת מהחשיפה, למרות שחשוב לי לשמור על הפרטיות שלי.

 

 

 

למזלי, יש לי משפחה תומכת ואוהבת שמכבדים את הרצון שלי לכתוב ולצאת לאור. הם שמחו והתלהבו בשבילי. הפתיעה אותי בספר הראשון אמא שלי, שהאמינה ותמכה בי עוד לפני שאני האמנתי בעצמי שיהיה לי ספר. היא קוראת הראשונה והחשובה ביותר שלי.

 

לא חלמתי להיות סופרת, אבל חלמתי להיות הרבה דברים : חיילת או שוטרת או רוקחת או אחות או מורה. הכי מצחיק שנתתי את המקצועות האלו לדמויות שלי. ואני בסוף אחרי הצבא בחרתי במקצוע מהנדסת תוכנה ואחרי 17 שנים בהייטק הפכתי למורה למחוננים ומצטיינים ומלמדת ביסודי מחשבים ומנחה סדנאות כתיבה ועורכת ספרותית וגם סופרת.

 

תגובות של הקוראים, וגם שהבן הצעיר שלי לקח את הספר שלי איתו לבסיס, כשהיה בטירונות צנחנים.

 

 

"תהיה לי הים" מספר על ויקה, שביום חתונתה לבושה בשמלת כלה, בלי טלפון ובלי כסף בורחת מהחתן שלה, אחרי שהיא מגלה סוד שהסתיר ממנה. הסוד הזה מסכן אותה והיא אפילו לא יודעת עד כמה… במהלך הריצה שלה היא נתקלת באריק שעוזר לה להימלט. היא חושבת שהמפגש ביניהם מקרי ותמים, אבל אריק הוא שוטר מיחידת הבילוש, שעוקב אחרי החתן. מכאן מתפתח קשר בין ויקה ואריק שהוא הרבה מעבר לחקירה. זהו ספר שמשלב רומנטיקה ומתח.

 

"תכלת שחורה" מספר על שירה, מורה לתיאטרון בתיכון, שנשואה לארז, רופא שהפך לסיעודי כששירת במילואים באחד המבצעים. שירה גרה עם חמה וחמותה, שעוזרים בטיפול בארז. חמותה מבקשת משירה להיכנס להיריון מארז ושירה מתלבטת האם להביא ילד לעולם מבעל סיעודי או להעז להקשיב ללב שמתחיל להיפתח לחוויות חדשות. למרות שהספר עוסק בנושאים כבדים, הוא כתוב ברגישות וחמלה רבה ומנסה להביא אופטימיות ותקווה.