"התגובות הכי מרגשות היו מאברכי כולל": ריאיון עם הסופרת דבורה ווגנר

היא התחילה לקרוא ולכתוב בגיל ארבע. את ספרה האברך יענקי וייסברג, שזכה בפרס משרד התרבות והיה מועמד ברשימה הקצרה של פרס ספיר ביכורים, החלה לכתוב לאחר שהחליטה שלא לנסוע ליוטה לעשות פוסט דוקטורט. היא נהנתה מכל רגע בכתיבתו. שיחה עם הסופרת דבורה ווגנר

• ספרי איך ומתי התחלת לכתוב.

טכנית למדתי לכתוב (ולקרוא) סביב גיל ארבע. צריך להפריד בין הפעולה הפיזית של הכתיבה – ציור האותיות (פעולה שתמיד התקשיתי בה וכל כך רווח לי כשעברתי להקלדה) לבין העברת הרעיונות שהציפו לי את הראש והיה צורך לחבר אותם לכדי משפטים בדו-ממד. סיפורים נרקמים לי מאז שאני יכולה לזכור את עצמי. מצבים, מקומות, אנשים – הכול מתחבר לעלילה, דמיון פעיל שלא פעם סיבך אותי, בעיקר משום שתויגתי כילדת עפיפון מרחפת.


• מתי התחלת לכתוב את ספרך האברך יענקי וייסברג?

את האברך יענקי וייסברג התחלתי לכתוב אחרי שהחלטתי סופית שאני לא נוסעת לפוסט דוקטורט ביוטה (לשם הוזמנתי כדי לערוך מחקר משותף על דתל"שים בדתות ואמונות שונות). חבל היה לי לוותר על הממצאים מהדוקטורט שלי והתחלתי לכתוב אותם כפרוזה. ההחלטה הזאת נראית לי היום מדויקת מאוד. ככה צריך לספר ממצאים ממחקרי עומק איכותניים.


• ספרי על תהליך הכתיבה שלו. האם הכתיבה קלחה, זרמה, או שהיו עצירות? נעזרת בקוראי בטא?

תהליך הכתיבה היה כיף צרוף. נהניתי מכל רגע. יכולתי להמשיך לכתוב עוד ועוד, אפילו את אותן סצנות אבל בסגנונות שונים, מנקודות מבט אחרות, בזמנים שונים או כל ואריאציה אחרת. שלחתי את כתב היד הגולמי לכמה אנשים שדעתם הייתה חשובה לי וביקשתי הערות וחוות דעת, בעיקר בנוגע לזרימת הטקסט ולדיוק בפרטים.


• מהם הרגלי הכתיבה שלך? האם יש לך מקום כתיבה קבוע, זמן קבוע?

מאוד חשוב לי "לקבוע עתים" לכתיבה. מאחר שלשמחתי אני גם מתפרנסת מכתיבה (אני עורכת, מגיהה ומשמשת כלקטורית), אני משתדלת לחלק את יום העבודה ליחידות של כשעתיים עבור כל משימה. לא תמיד מתאפשר, בעיקר בתקופה (כמו עכשיו) שבה יוצא לאור גיליון חדש של כתב העת קול.שירה שאני זוכה לערוך, והדד-ליין שלו דורש התייחסות מיידית. לרוב אבל, שיטת החלוקה לחלונות זמן טובה ומתאימה לי מאוד.


• ספרי לי על ספר שנגע בך באופן מיוחד, או כזה שעצרת את הקריאה וצעקת: "יואו איזה גאוני!"

יש כמה ספרים שאני קוראת שוב ושוב משום שהם גאוניים. אני לומדת אותם, מנסה להתמקד בכל פעם בהיבט אחר. לדוגמה בסדרת "החברה הגאונית" (L'amica Geniale / Elena Ferrante) פסיפס הדמויות שהיא יצרה הוא מטורף. בשנה האחרונה יצא לי לקרוא בהנאה רבה חלק מספריה של קייט אטקינסון – אני כל כך אוהבת את האופן שבו היא מכניסה אותנו למרמור הציני מנקודת המבט הייחודית של כל מיני טיפוסים תוך כדי חיבור למאורעות היסטוריים וקישור להווי תרבותי. בעיניי אטקינסון היא מלכת ה"מה היה קורה אילו" עליו כל סיפור טוב חייב להתבסס. כמובן שיש עוד דוגמאות לכתיבת מופת, לדוגמה מרגרט אטווד, מייקל שאבון, ג'ון אירווינג, ניקולו אמניטי, סטפנו בני. הכתיבה שלהם מעוררת בי תערובת של התפעלות וקנאה. אני תמיד בעמדת לומדת.


• אני בטוחה שמלאאאא דברים השתנו בחייך לאחר הוצאתו לאור של ספרך. ספרי קצת מה השתנה בחייך, בעיקר דברים שהפתיעו אותך.

נכון ובהחלט! למעשה מאז שהאברך יענקי וייסברג יצא לאור החיים שלי לא רק השתנו, אני מרגישה ש"חזרתי הביתה", כאילו שלאורך קצת יותר מחמישים שנה עשיתי דברים שהם ליד או כמעט, ורק אחרי שכתבתי ספר פרוזה הבנתי שזה המקום שלי, שזה מה שאני באמת רוצה לעשות. התחלתי ספר שני, גם הוא רומן משפחתי אבל שונה לחלוטין מהקודם. הכתיבה שלו שואבת אותי, הייתי רוצה לפנות לו יותר זמן שכרגע אני מקדישה לעבודה. מצד שני אני מאמינה שלכל דבר יש את הזמן ואת הקצב שלו (לאו דווקא בקטע "רוחניקי").


• איך היו התגובות של הסביבה לכך שהוצאת ספר לאור? האם היו תגובות שהפתיעו אותך?

מלך-שמואל, האיש שאתי, תמך, קרא, ייעץ, התלהב, ליווה. מעבר לכך בסביבה הקרובה שלי לא נרשמה תכונת יתר. הכי הפתיעה אותי ההכרה הממסדית שהספר זכה לה. באמת שלא העזתי לחלום על פרס משרד התרבות ועל מועמדות ברשימה הקצרה של פרס ספיר ביכורים.


• כשהיית ילדה, מה חלמת להיות כשתהיי גדולה?

נורא רציתי להיות רופאה.


מה הדבר שהכי גרם לך להתרגש כסופרת?

התגובות הכי מרגשות היו מאברכי כולל שהודו לי על שנתתי להם קול.