הטקסט הראשון שלה בז'אנר הקומדיה הרומנטית היה מכתב אהבה בכיתה ב'. נישואים לא יצאו ממנו, אבל היא הפכה לסופרת ועורכת ספרותית מצליחה ומנחה מפגשי סופרים. לאחרונה קיבלה בחיוב הצעה להיות מו״לית משנה ב״עברית״ בסדרת ״קולות״. ראיון עם ליאת לב-רן
- ספרי איך ומתי התחלת לכתוב
לא הפסקתי לכתוב מהיום בו למדתי לכתוב בעצם, הטקסט הראשון שלי בז'אנר הקומדיה הרומנטית היה מכתב אהבה בכיתה ב' לקובי, הילד החדש בכיתה. הצעתי לו נישואין אבל הוא לא זרם 😊
- מתי התחלת לכתוב את ספרך הראשון, מורשית חתימה? מה הוביל לכתיבתו?
את "מורשית חתימה" התחלתי לכתוב בגיל ארבעים בסדנת כתיבה של עומר ברק ורענן שקד, סדנה שהיה לי קשה בקטע פסיכולוגי להירשם אליה כ"בוגרת תואר שני בכתיבה יצירתית" (אני מספרת על זה בהרחבה ב"עבריות מארחות" בראיון שערכנו גל שותפתי ואני עם עומר ברק, הכל מוקלט ומפורסם באתר עברית). נרשמתי לסדנה אחרי עשור בו לא כתבתי כמעט כלום פרט לאי מיילים בענייני עבודה ומכתבי תלונה לחברות טלוויזיה ואינטרנט. הרגשתי בתקופה ההיא חנוקה, הכאב בגרון היה ממש פיזי, במהלך הסדנה הבנתי שיש סיפור שבוער בי לכתוב, שהכתיבה עוזרת לי להרגיש פחות חנוקה.
- ספרי על תהליך הכתיבה שלו. האם הכתיבה קלחה, זרמה, או שהיו עצירות? נעזרת בקוראי בטא?
לקח לי ארבע שנים לכתוב ולפרסם, הכתיבה קלחה רק בהתחלה, אחר כך נתקעתי, הנחתי לטקסט למס' חודשים, כשחזרתי אליו החלטתי שהוא גרוע ושאני עוזבת ועוברת לספר הבא, כי עוד רעיון הסתובב לי בראש, כשהייתי בשליש של הספר השני חזרתי לראשון, וכן, כמובן שנעזרתי בקוראי בטא.
- מה הוביל לכתיבת ספרך השני, בלי כיסוי? מאין הגיע הרעיון לעלילה?
אז את "בלי כיסוי" כאמור כתבתי בזמן שהחלטתי שאני נוטשת את "מורשית חתימה". שירלי (הגיבורה) הסתובבה לי בראש וביקשה ביטוי וקול, עד היום אני שואלת את עצמי מהיכן ההשראה לסיפור המסגרת המעט הזוי. אולי כי בתקופה ההיא הייתי בסדנת כתיבת מתח של דרור משעני ומעט הושפעתי 😊
- ספרי על תהליך הכתיבה שלו.
את "בלי כיסוי" כתבתי בשנתיים, אפילו פחות. הכתיבה זרמה יותר בטבעיות. אני חושבת ש"מורשית חתימה" לקח זמן כי זה היה כמו לחזור לפילאטיס אחרי שנים של ניוון, בספר השני כבר נכנסתי יותר לכושר, וגם היתה לי פנטזיה תמימה כזו שכל שנתיים ורק בשנים עגולות אני מפרסמת ספר, כלומר 2020, 2022. ב 2024 לא פירסמתי אבל הייתי עסוקה בעריכת "הדבר הנכון" של גל ליבר חברתי ושותפתי, ובזמן הזה גם כתבנו ספר משותף שיצא לאור בקרוב, אפילו שנשבר לי הרצף של המספרים הזוגיים 😊
- לאחרונה פרסמת את "אוטיסט?" – סיפור קצר, שונה מספרייך. אישי מאוד. אוטוביוגרפי, פחות פרוזאי. הוא מתאר את הדרך הארוכה והמתישה שעברתם בדרך לאבחון של בנך. ספרי עליו ועל תהליך הכתיבה שלו.
"אוטיסט?" נכתב בעקבות פוסט שפירסמתי בפייסבוק ביום הזכויות הבינלאומי לילדים עם צרכים מיוחדים. כתבתי פוסט כאמא לילד מיוחד שאינו עונה על שום הגדרה, שנופל בין אבחונים, כתבתי מתוך כאב כאמא לילד שאף אחד לא באמת רואה אותו. ד"ר אושי שהם קראוס, שותף ב"יצירה עברית" בסדרת הביטבוקסים (ספרים קטנים) הציע לי להרחיב את הפוסט לכ-5,000 מילה וזה היה קשה עד בלתי אפשרי לכתוב סיפור כשאני עדיין בתוך הסיפור, לכן אני חושבת שזה הטקסט הכי לא פרוזאי שכתבתי מימיי, אבל מסמך אותנטי שנכתב בדם, זה כן.
- מהם הרגלי הכתיבה שלך? האם יש לך מקום כתיבה קבוע, זמן קבוע?
אין לי הרגלי כתיבה, אני כותבת בכל מקום ובכל זמן, על פתקים באייפון, בלפטופ, מהבית במטבח, במרפסת, באוטובוס, יחד עם המשתתפים בסדנת הכתיבה שלי ושל אורלי סיגל, בריטריטים המעולים לכתיבה של אורלי סיגל.
- ספרי לי על ספר שנגע בך באופן מיוחד, או כזה שעצרת את הקריאה וצעקת: "יואו איזה גאוני!"
יש הרבה, אני קוראת ומאזינה לספרים רבים. אחד הספרים שנגעו בי במיוחד בזמן האחרון הוא "שלושה ימים בקיץ" שגם זכה בפרס ספיר, מאת יוסי אבני לוי (שגם אותו הזמנו ל"עבריות מארחות" לשיחה מרתקת)
- אני בטוחה שמלאאאא דברים השתנו בחייך לאחר הוצאתו לאור של ספרך הראשון, ואולי דברים השתנו גם לאחר יציאת הספר השני. ספרי קצת מה השתנה בחייך, בעיקר דברים שהפתיעו אותך.
מה שהשתנה זה שהפסקתי לפחד וגם להתבייש בקול הפנימי שלי. הספר הראשון יצא לאור בסגר השני בקורונה והייתי בטוחה שאף אחד לא יקרא. הוא מכר מאות עותקים ב"עברית" תוך זמן קצר ו 500 עותקים פיזיים נמכרו בסטימצקי דרך האתר שלהם בשבוע הראשון. התראיינתי בכל מקום – ב"לאישה", "ישראל היום", ירון פריד כתב בקורת מפרגנת ב"מעריב" ולא צפיתי לכזו הצלחה, אבל זה לא שהחיים באמת השתנו. אני עדיין עובדת באותה עבודה (עד היום) והילדים והבעל- אותם ילדים ואותו בעל 😊 מה שכן, מאז שאני בשיתופי פעולה עם "עברית" רק דברים טובים קורים – "העבריות מארחות" כאמור, וגם קיבלתי הצעה להיות מו"לית משנה בסדרת "קולות" בביטבוקסים לצד אושי בעקבות הצלחת "אוטיסט?".
- איך היו התגובות של הסביבה לכך שהוצאת ספר לאור? האם היו תגובות שהפתיעו אותך? האם היו תגובות שונות לאחר הספר השני?
התגובות לרוב היו מפרגנות ומחממות לב, הסיפור האישי על התאונה והמוות של אבא שלי ושל סבתי נגע בהרבה לבבות, קיבלתי המון תגובות בפרטי. הספר השני זכה לתגובות מסוג אחר, מנשים שחוו מערכות יחסים רעילות, אני שמחה על כל תגובה.
- כשהיית ילדה, מה חלמת להיות כשתהיי גדולה?
חלמתי להיות זמרת (חחח) או וטרינרית (המקסימום שלי בתחום האהבה לבע"ח מסתכם בטוני הכלב המאומץ והמהמם שלנו)
- מה הדבר שהכי גרם לך להתרגש כסופרת?
האמת? "מורשית חתימה" נפתח בתאונה של אבא שלי שהתרחשה שבוע לפני יום הולדתי ה 12. ביום בת המצווה שלי הייתי בבית הקברות מול תלולית עפר ולא הבנתי מה זה קשור אליי, מה המשמעות של הדבר הזה בעצם, וכמובן שלא הייתה לי בת מצווה בשנת האבל או לאחריה. בהשקת הספר בגיל 40+ החלטתי שאני חוגגת לעצמי בת מצווה עם בלונים וממתקים, חזרתי לגיל 12 והיה מרגש בטרוף. שאלת מה גרם לי להתרגש כסופרת ועניתי על ההתרגשות שלי בשם הילדה ליאת שסגרה איזה מעגל עם עצמה. כסופרת אני חושבת שהתרגשתי מאוד לעמוד בפעם הראשונה בשבוע הספר בדוכן לצד סופרים "אמיתיים". הרגשתי שהגשמתי חלום. שהגעתי ליעד. שאני במקום שתמיד רציתי להיות בו ושקיוויתי להשתייך אליו.